הביטוח הפנסיוני בישראל מורכב משלושה רבדים: חיסכון לגיל פרישה, ביטוח למקרה נכות (אובדן כושר עבודה) וביטוח למקרה מוות (קצבת שארים). החוק בישראל (צו הרחבה לפנסיה חובה) מחייב כל עובד ומעסיק להפקיד לקרן פנסיה, אך הניהול השוטף נותר פעמים רבות מוזנח.
דמי ניהול וביצועים
דמי הניהול נגבים משני מקורות: מההפקדה השוטפת ומהצבירה הכוללת. פער של חצי אחוז בדמי הניהול לאורך 30 שנות עבודה יכול להצטבר למאות אלפי שקלים שייגרעו מהקצבה העתידית. עם זאת, בחירת מסלול השקעה היא קריטית לא פחות. צעירים, למשל, עשויים להפיק תועלת ממסלולים מוטי מניות ("המודל הצ'יליאני" המותאם לגיל), בעוד שפורשים זקוקים להגנה על הקרן.
התאמת הכיסוי הביטוחי
טעות נפוצה היא חוסר התאמה בין המצב המשפחתי לכיסוי בקרן:
רווקים: צריכים לשקול ויתור על "כיסוי שארים" (שמבטח בן/בת זוג וילדים) כדי להפנות יותר כסף לחיסכון נקי.
עצמאיים: חייבים לוודא שהם מפקידים בהתאם לחוק פנסיה חובה לעצמאיים, אך גם מנצלים את הטבות המס (ניכוי וזיכוי) המגיעות להם.
בדיקת כפל ביטוחים
באמצעות מערכות כמו "הר הביטוח", ניתן לראות כי ישראלים רבים משלמים פעמיים על אותו כיסוי (למשל, אובדן כושר עבודה גם בקרן הפנסיה וגם בפוליסה פרטית). תפקידו של סוכן ביטוח פנסיוני הוא למנוע את ה"כפילות" הזו ולייעל את התיק.