דיני ירושה וביטוח ... נקודות למחשבה ובדיקה

המתח בין עולם הביטוח לבין דיני הירושה ומי גובר על מי – נושה או מוטב של עמית בקופת גמל?

מאמר ע"י עו"ד משה סרנגה

מתוך עיתון לשכת סוכני הביטוח 31/01/2019

חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 ,קובע ש "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" ואם המנוח לא הותיר אחריו צוואה, יורשים אותו קרוביו בהתאם להוראות החוק. סעיף 10 לחוק הירושה מציג 3 מעגלי יורשים ("פרנטלות"), כאשר במעגל הראשון נמצאים בני הזוג, ילדי המוריש ונכדיו, במעגל השני הוריו ואחיו של המוריש ובמעגל השלישי, סבו, סבתו ודודיו. משמעות מעגלי היורשים היא שאם המוריש הותיר אחריו קרובים מהמעגל הראשון, אזי אין לקרובים במעגליים האחרים כל זכות ירושה וכך בהתאם גם מעגל שני גובר על מעגל שלישי. כאשר המנוח הותיר אחריו צוואה המצב משתנה. צוואה הנה כלי רב עוצמה המאפשר לאדם לשלוט בדרך בה יתחלק רכושו לאחר פטירתו. אחד מהיתרונות המשמעותיים הגלומים בעריכת צוואה הינה האפשרות המוענקת למוריש לצפות מצבים והתרחשויות שונות ולקבוע הוראות חליפיות להוראות הדין. לדוגמה, אם פלוני מבקש להוריש לחבר או לקרוב משפחה מדרגה רחוקה, שאינו נמנה על יורשיו על פי דין - הרי שרק באמצעות עריכת צוואה יוכל לעשות כך. כך גם על דרך השלילה, אם פלוני מבקש לשלול מבן משפחה אשר נמנה על יורשיו על פי דין מלרשת אותו (עקב סכסוך או סיבה אחרת), רק עריכת צוואה תוכל לעשות זאת. במילים אחרות, באמצעות עריכת צוואה יוכל פלוני להרחיב ו/או לצמצם את הרכב יורשיו וכן לייחד נכסים כאלה ואחרים למי מיורשיו כראות עיניו.

ביטוח, צוואה וירושה

רבים משאירים לאחר יום פקודתם כספים ונכסים בדמות תגמולי ביטוח; קרן פנסיה, קופת תגמולים, ביטוח חיים ועוד. השכל הישר מוביל אותנו לחשוב שכספים אלו יתווספו לקופת העזבון ויחולקו בין יורשיי הנפטר, אך לא כך הדבר. סעיף 147 לחוק הירושה, קובע: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת – קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה הם מגיעים לעזבון". משמע, כספי הביטוח אינם מתחלקים על פי דיני הירושה אלא משולמים לפי ההוראה שנתן העמית עוד בחייו לקופה, אלא אם ציין העמית בצוואתו, באופן מפורש, שכספיו יועברו לעזבון. למרות סעיף החוק, בינואר 2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון 15/8540 פלוני ואח' נ' פלונית ואח', אשר שינה את "כללי המשחק", בכל הקשור למוטבים בפוליסת הביטוח. פסק הדין התעסק במתח שבין צוואה לקביעת מוטבים בפוליסת הביטוח ובשאלה מי גובר על מי. המקרה שהיה: מנוח נפטר בשנת 2012 ובצוואתו הוא הוריש חלק מכספו לבנו מנשואיו הראשונים והיתר ציווה לאשתו השנייה ולשתי בנותיו מנישואיו האחרונים, וכך ציווה להן המנוח בסעיף 2 לצוואתו: "כל יתרת רכושי במיטלטלין, כספים, פיקדונות וחסכונות בבנקים, הן במטבע ישראלי והן במטבע זר, ניירות ערך, אגרות חוב, חובות שחייבים לי הן בע"פ והן בשטר, זכויות ולרכוש אחר שיהיה לי שעה אחת קדום פטירתי". לאור "סעיף סל" זה, ביקשה אשתו השנייה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי להכליל את כספי פוליסת ביטוח החיים של המנוח בגדרי הצוואה ואילו הבן התנגד לכך. בית המשפט העליון סבר שהמנוח ביקש להותיר לאשתו השנייה ולבנותיו את כלל רכושו, להוציא אותו סכום שהועבר לבן, ולכן אם כספי הביטוח יועברו לבן הרי שאין זה רצונו האמיתי של המצווה. המהפכה שפסק דין זה יצר היא בכך שסעיף 147 לחוק מתייתר, אין עוד כספים מחוץ לעזבון, בית המשפט העליון קבע שכספי הביטוח יכללו בצוואה ויגברו על שמות המוטבים הכתובים בפוליסת הביטוח.

נושה או מוטב?

סוגיה נוספת הקשורה לעולם הביטוח ולסעיף 147 לחוק הירושה היא ה"תחרות" בין מעקל/נושה לבין מוטב של עמית בקופת גמל. במקרה הנוכחי סעיף 147 לחוק הירושה עומד בעינו ומעניק הגנה ליורש על פני מעקל. בית המשפט העליון נדרש להכריע בשאלה מי גובר בתחרות שבין מוטב בקופת גמל לבין נושה שהטיל עיקול כאשר בעל קופת הגמל עוד היה בחיים )רע"א 13/8622 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר(. מסקנתו של בית המשפט העליון היתה שזכותו של המוטב גוברת על פני המעקל היות וזכותו נוצרה בטרם העיקול )הגיונה של קביעה זו מבטאת את הכלל הידוע בכל תחרות זכויות, מתן עדיפות לראשון בזמן(. בעניינו, הנושה – ביטוח לאומי טען כי על פי סעיף 147 לחוק הירושה, כספי הביטוח הם מחוץ לעזבון ולכן הכספים שהצטברו במסלול זה יכולים להיות מעוקלים על ידו. כאמור, בית המשפט העליון נתן את הזכות למוטב וזאת מתוך התכלית הסוציאלית שעומדת בבסיס סעיף 147 לחוק הירושה, אכן מדובר בכספים מחוץ לעזבון ודווקא בשל כך הנושה אינו יכול להיפרע ממנו. הנה ראינו כי בפסק דין אחד סעיף 147 לחוק הירושה מתייתר ורצון המוריש גובר על מוטב בפוליסת ביטוח ובפסק דין אחר ראינו כיצד סעיף 147 לחוק הירושה שומר על קרנו ומגן על מוטב אל מול מעקל/נושה. עולם הביטוח ודיני הירושה צועדים זה לצד זה, לא אחת קיים מתח ביניהם, אך התכלית אחת היא - תכלית סוציאלית. הסוגיה שהוצגה לעיל היא אחת מיני רבות בעולם דיני הירושה והביטוח,

הכותב בעל משרד עריכת דין "סרנגה – כנר", המתמחה בדיני ירושה וצוואות וכן מוסמך לבצע ייפוי כוח מתמשך מטעם האפוטרופוס הכללי. אין לראות באמור לעיל כייעוץ משפטי​